רש"ש על חולין קי״א

1 גמרא אבל טחלא שומנא בעלמא הוא. ובזה א"ש לעיל קט ב דאמרה ילתא אסר לן דמא שרי לן כבדא. ול"א ג"כ טחלא כמו שיסד הפייטן שהביאו התוס' שם:

2 רש"י ד"ה וחתוכא לתחת. כשתתנוהו בתנור כו'. כצ"ל:

3 רש"י ד"ה כבדא עילוי בשרא. וחודו של שפוד תלוי למטה כו'. עי' לעיל צו ב תד"ה אפי' שכתבו להפך:

4 רש"י ד"ה קפי. לצלי בעי קריעה שתי וערב. עי' לעיל קט ב בתד"ה אינו עובר ובמש"כ שם:

5 גמרא ר' אלעזר הוה קאים כו'. כצ"ל בל"י:

6 רש"י ד"ה קערה שמלח בה כו'. ונו"ט ראשון הוי כאיסור גמור. תימה דבאיסורא כל היכא דאיכא טעמא כלל אוסר עד העולם כמש"כ הר"ן וש"פ:

7 רש"י ד"ה מותר לאכלו. דצנון שבלע מן השמנונית כו'. כצ"ל:

8 רש"י ד"ה דגים שעלו בקערה. נתנן לתוך הקערה כו'. כצ"ל:

9 רש"י ד"ה כולי האי. שחוזר ונו"ט בבישולא. כצ"ל:

10 תד"ה ולא היא. אבל הוא בפירוש אמרה כו'. לכאורה תמוה דהא הגמרא קאמרה דלאו בפירוש איתמר. וי"ל דלא היא דקאמר ר"ל דלא מכללא איתמר. דלא יתכן שיטעה השומע בזה דפשוט דשאני התם כו'. אלא ודאי דבפירוש איתמר. ותדע דלא קאמר כאן ואי מכללא מאי כמו בש"ד ועי' בר"ן: